ב-1972 פרסם הסופר האיטלקי איטלו קאלווינו (Italo Calvino) את ספרו הנודע אך הזר והמוזר "הערים הסמויות מן העין". אחת הגישות בביקורת מזהה בספר הידברות עם מסורת הכתיבה האוטופית, והרצאה זו מבקשת להעמיק כיוון קריאה זה. במסותיו מאותה תקופה מצר קאלווינו על התפוגגות האפשרות לכתוב אוטופיה בימינו, ורומז ש"הערים הסמויות מן העין" הוא ניסיון להתמודד עם אתגר זה. ההתמודדות נעשית באמצעות תיאורים קצרים של ערים דמיוניות, ערי מחשבה שמשורטטות בקווים בודדים. בכך מגיע לשיאו השימוש שעושה קאלווינו בדימוי העיר, שהעסיק אותו בכל קריירת הכתיבה שלו: עיר כמושב התרבות; עיר כדימוי של צורה וארגון מחד גיסא וכאוס והתפתחות אקראית מאידך גיסא; עיר כיציר כלאיים אנושי ואנאורגני גם יחד, עשויה אנשים ואבן, המאפשרת לדבר על קהילה אנושית בכתיבה לא עלילתית, כמעט נטולת דרמה אנושית. וכל זאת בהקשר של התרבות האיטלקית שבה הזהות המקומית חזקה כל כך, ומעבר מעיר לעיר נתפס כהגירה לכל דבר. ההרצאה תדון במשמעות הפתרון שנראה שקאלווינו מציע לכתיבת אוטופיה בימינו.